<h1>שבלי הלקט סימן כ"ב</h1>
<h2>דף מ.</h2>
אמר רב הונא אמר רב [ברכות כ"א ע"ב] הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור מתפללין, אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח ציבור למודים יתפלל ואם לאו אל יתפלל. והטעם מפורש בירושלמי [ברכות פ"א ה"ח] תני רב חלפתא בן שאול הכל שוחחין עם שליח ציבור בהודאה. ר' זעירא אמר ובלבד במודים. פירוש, בתחילת הברכה אבל לא בסוף. פירוש, שאם יהיו כל הציבור שוחחין עם החזן והוא אינו שוחה עמהן יחשדוהו שמא מין הוא. ובגמרא דילן בסוטה אמרינן בזמן ששליח ציבור אומר מודים העם מה הן אומרים. מודים אנחנו לך וכול'. [ברכות כ"ח ע"ב] אמר ר' תנחום אמר ר' יהושע בן לוי המתפלל צריך שיכרע עד שיתפקפקו כל חוליות שבשדרה. עולא אמר עד שיראה איסר כנגד ליבו. ר' חנינא אמר כיון שניענע ראשו שוב אינו צריך. והיל' כר' חנינה, והוא דמצער נפשיה ומיחזי כמאן דכרע. ובתשובות מצאתי כשאדם כורע במודים צריך לו לכרוע עד ברכיו, לפי שהילד בעודו במעי אמו ראשו מונח בין שתי יריכיו והמילה שלו בתוך פיו ובעבור זה צריך לשוח עד ברכיו.
